באימון אישי המטרה העיקרית היא להקנות תחושת מסוגלות עצמית וביטחון בקרב המתאמנים. זאת על מנת להובילם למימוש הפוטנציאל האדיר הטמון בהם. עם זאת ישנם מקרים בהם המטפלים נתקלים באנשים אשר האמונה העצמית היא מהם והלאה. מעבר לכך במצבים חריפים במיוחד, המתאמנים מאמינים שרובצת עליהם קללה, אשר אחראית למר גורלם, ולהם, אין את היכולת לשנות דבר.
כאשר מגיע אדם למאמן אישי ומשתף בבעיה כלשהי, הבעיה היא רק תסמין של רצון עמוק יותר והוא השאיפה לאושר. אושר מעצם הגדרתו הוא תחושה פנימית של האדם, אשר לא תלויה בגורמים חיצוניים אלא רק באופן בו אדם תופס את עצמו וסביבתו.
כאשר קורה דבר מה ואדם מרגיש כאילו אין לו שליטה על חייו, תחושת האושר נסוגה. תחושת מועקה ותסכול ממלאות את האדם כאשר הוא רוצה משהו ששונה המציאות הפיסית שלו. על מנת לרצות משהו שלא מהווה חלק מהמציאות, לאדם צריכה להיות הבנה של העובדה שהוא יכול לשלוט במציאותו. אלמלא יכול היה לשלוט בה, היה מקבל אותה, ולא היה מרגיש תסכול.
לכן, כאשר אדם ניגש לאימון, גם אם מצהיר כי אין לו אמונה עצמית, האמונה קיימת, כי אחרת הוא לא היה בא בניסיון לפתור את בעיותיו. אם המתאמן רוצה עצות לשפר את מצבו, אזי הוא מאמין שהמציאות שלו ברת שינוי.
במקרה כזה, אין צורך לשכנע את האדם להאמין בעצמו, אלא רק להסביר כי האמונה כבר שם, מעצם הגעתו לאימון. אם רצונו של האדם הוא תחושת אושר, ניתן להשיגה גם על ידי השלמה עם המצב. התוצאה תהיה זהה למצב בו המתאמן שינה את מצבו. כי הרי האושר הוא נגזרת ישירה של תפיסת המציאות.
דבר נוסף שניתן לעשות הוא בעזרת שאלות מנחות להוביל את המתאמן לסיבה שהוא מאמין כי איננו יכול לשנות את מציאותו. מעצם כך המתאמן יבין כי הכוח נמצא בידיו. כמו כן ניתן להשתמש בפסיכולוגיה הפוכה ולומר למתאמן כי אכן אין סיכוי לשינוי במצבו, כך שמוטב שישלים איתו. זאת כי אושר הוא דבר פנימי ועל האדם ללמוד להיות מאושר ללא תלות בסביבה.
מתפקידו של המאמן לקבל את המתאמן חסר האמונה, כפי שהוא. במקרה כזה האדם חש ביטחון להכיל הן הקושי שלו להשתנות והן את הרצון לכך.
כי כאשר מקבלים את האדם שלא מאמין בעצמו כפי מה שהוא, אז הוא מרגיש שהוא יכול להכיל בתוכו, גם את הקושי שלו להשתנות, וגם את הרצון שלו להשתנות. ואם מתעקשים עם האדם שהוא צריך להאמין בעצמו, אז הוא לא מסוגל להכיל בתוכו את הקושי שלו להשתנות וכולי.
